אופטימיות מתחילה בצלחת (ובים)
ד"ר אביטל פאטו בן ארי

בבוקר ההוא יצאתי לחתור בים.
הים היה סוער, השמש הכבידה על הגוף, והחום היה כמעט בלתי נסבל –
אבל בתוכי סערה אחרת דרשה שקט.
הימים שלפני כן היו עמוסים בחדשות קשות,
טיל פגע קרוב לבית, משפחות בסביבה פונו.
זה לא היה זמן נוח להתנתק – אבל ידעתי:
אם אני לא אתן לגוף שלי עוגן, המערכת כולה תישחק.
אז נכנסתי למים, דחפתי את הגלשן קדימה, ותוך כדי תנועה – משהו התחיל להתייצב.
כי הגוף שלי, כמו כל גוף, לא צריך הבטחות לעתיד, "יהיה טוב" או קלישאות אחרות.
הוא צריך תנועה, נשימה, ויסות.

כבר שנים שאני מלמדת, חוקרת ומנחה על הקשרים המדויקים בין גוף, מוח ותודעה – ויודעת בוודאות:
כשהגוף לומד להתמודד עם סטרס יזום: מאמץ, תנועה, נשימה – הוא לומד גם לחזור ממנו.
המערכת העצבית מתחזקת. רמות הקורטיזול מתאזנות.
הסף משתנה – ויחד איתו משתנה גם היכולת להישאר יציבים כשמשהו מבחוץ מתערער.
זו ביולוגיה פשוטה: מערכת העצבים מסתגלת, ההורמונים מתייצבים, והתגובה לסטרס משתנה.
גם בצלחת, התהליך דומה.
אני לא מחפשת אכילה"נכונה" או "מרזה"- אלא תומכת, עשירה ומגוונת.
תזונה עתירת רכיבים תזונתיים שבונים את השריר, מזינה את המיקרוביום, מייצבת רמות סוכר, ותומכת ביכולת הגוף לווסת סטרס ולשמור על תפקוד פיזיולוגי תקין בזמן לחץ.
כך גם שינה טובה: היא לא מתרחשת במקרה. היא תוצאה של בחירות יומיומיות, המספקות תנאים שמאפשרים לגוף להירגע, להתחדש, ולהתייצב מחדש.

האופטימיות שלי, בסופו של דבר, לא נולדה מתוך נסיבות חיים של ילדת שמנת ולא מבוססת על תקווה עיוורת – אלא היא תוצאה של על הבנה עמוקה של הביולוגיה האנושית, ותרגול יומיומי.

הגוף, המוח והתודעה הם לא מערכות נפרדות,
הם רקמה אחת מורכבת,
שפועלת יחד ומגיבה יחד.
וכשאנחנו מפסיקים להילחם בגוף – ומתחילים לעבוד איתו, במקום ללכת נגדו – משהו עמוק משתנה.
התגובה לסטרס מתאזנת.
תחושת השליטה חוזרת.
והתקווה – כבר לא נראית רחוקה או נאיבית.

ושם, מבחינתי, מתחיל השינוי האמיתי.
לא בכפייה, לא בהכחשה – אלא מתוך שיתוף פעולה.
עם הגוף. עם החיים. עם עצמנו.
אלה העקרונות שמלווים אותי גם בקליניקה, גם על הבמה – וגם כשאני שוב נכנסת למים.

ד"ר אביטל פאטו בן ארי,
דיאטנית קלינית וד"ר לחינוך
מרצה, מנחת סדנאות
ומנחת הפודקאסט "משקל ומחשבה".