כשהמציאות רועדת תני לדמיון להחזיק אותך יציבה
מאת: אסנת תהל לביא

בזמנים של חוסר ודאות, כמו בתקופת המלחמה האחרונה, הגוף והמחשבות נדרכים.
המתח מתיישב בכתפיים, בחזה, בלב, בנשימה.
דווקא שם, כשבחוץ סוער, נכנס הדמיון המודרך לפעולה.

דמיון מודרך הוא לא בריחה מהמציאות, אלא דרך אחרת, עמוקה יותר, להיות איתה.
הוא מזמין אותנו לעצום עיניים, להאט, להפנות מבט פנימה.
לא כדי להתנתק, אלא כדי להתחבר מחדש.
וכשאנחנו מחוברות פנימה, אנחנו משפיעות גם על החוץ.

מחקרים מראים שמבחינת המוח, אין הבדל בין דמיון למציאות.
האזורים במוח שאחראים על חוויה מופעלים באותה מידה, בין אם אנחנו מדמיינות פעולה ובין אם אנחנו עושות אותה בפועל.
כשאנחנו נזכרות ברגע שבו הרגשנו רוגע, שלווה, ביטחון או שמחה, הגוף מגיב.
ההורמונים משתנים, מערכת העצבים נרגעת, הנשימה מתרחבת והלב נפתח.

אבל ההשפעה לא נעצרת שם.
כשאנחנו פועלות מתוך תחושה פנימית מחוברת, המציאות משתנה.
אנחנו מגיבות אחרת. מתנהלות אחרת.
לא מתוך חרדה אלא מתוך חיבור למשאבים שבתוכנו.
והחוץ משתקף בהתאם.
כשאני מחוברת לרוגע ופועלת מתוכו, הסביבה מגיבה אחרת.
לעומת זאת, כשאני כועסת או לחוצה גם זה מקרין החוצה.

במילים אחרות, גם כשנדמה שאין לנו שליטה על מה שקורה בחוץ,
הדמיון מחזיר לנו שליטה על מה שקורה בפנים, ומתוך החיבור הזה, גם המציאות סביבנו יכולה להתחיל להשתנות.

לכן, אם את מרגישה שהשגרה שברירית, שהמציאות עוד יושבת לך בגוף, התחברי למה שאת זקוקה לו דרך התכנסות פנימה, דרך הדמיון.

מצאי רגע שקט. קחי נשימה עמוקה.
הרגישי איך היא חודרת לכל תא ותא. מרווחת.
היזכרי בתחושה שאת כמהה אליה, וברגע שבו הרגשת אותה.
החיי אותה בתוכך כאילו היא מתרחשת עכשיו.
הרגישי אותה בכל החושים,
ותני לה להוביל אותך חזרה הביתה. פנימה.

ואם נכון לך, את מוזמנת להאזין לדמיון המודרך שצירפתי לך מתנה.

כי לפעמים, השקט שאנחנו מחפשות בחוץ מחכה לנו בתוכנו פנימה.

אסנת תהל לביא
מלווה נשים לריפוי והגשמה-
מהפנים אל המציאות החיצונית.