על פחד ואמפתיה: כשכאב של אחר פוגש משהו בי
ד"ר גלית ברנשטוק

יש מצבים שבהם הרצון להיות נוכחים עבור אדם אחר – להקשיב, להכיל, ללוות – נתקל במחסום פנימי לא צפוי.
לא בגלל היעדר אכפתיות, אלא בגלל משהו אחר – פחד.

הפחד לא תמיד נראה לעין. הוא מתעורר בשקט, דווקא כשהכאב של הזולת פוגש כאב מוכר בתוכנו.
כאב שלא תמיד העזנו להביט בו עד הסוף.
ברגעים כאלה, מתעורר מתח – מצד אחד הרצון האנושי להישאר קרובים; מצד שני צורך עז להתרחק, להגן על עצמנו.

התוצאה לא פעם היא נסיגה עדינה – שינוי נושא, סיום מואץ של שיחה, הקשבה טכנית.
נדמה כאילו האמפתיה נעלמת, אבל בפועל היא רק מוצפת.

האם אפשר לקיים אמפתיה גם מתוך הפחד?
אולי דווקא ההכרה בפגיעות המשותפת – הידיעה שגם אני פוחדת, שגם לי יש נקודות תורפה – היא שמאפשרת אמפתיה עמוקה יותר.
לא כתגובה רגשית רגעית, אלא כעמדה פילוסופית: להיות עם האחר לא למרות הפחד, אלא דרך הפחד.

גלית ברנשטוק, ד"ר
יועצת פילוסופית אישית וארגונית
מרצה לפילוסופיה של הניהול