כוחה של הכתיבה בדרך לעצמנו
מאת: יפעת מכוריש

כשאני כותבת כתיבה אינטואיטיבית אני סוף סוף שומעת אותי. לא את מה שמצופה אלא את מה שנכון עכשיו. הדף מפנה מקום לרעש ומאיר את מה שחשוב. מה אני מרגישה. מה אני צריכה. מה אני בוחרת.
כתיבה אקספרסיבית כזו הופכת תחושה עמומה לבהירות מעשית.
היא נותנת שם למה שקורה בתוכי.
היא מפחיתה עומס, ומתרגמת את ההבנה לצעד אחד שאפשר לבצע היום.
כשאני מתלבטת אם להיכנס לשיתוף פעולה עם קולגה והאם זה נכון עבורי, אני מרגישה מעט מבולבלת. אז אני יושבת לכתוב את מה שעובר לי בראש. המילים שנכתבות על הדף החלק מאפשרות לי לברר ביני לבין עצמי, האם החיבור הזה יוצר משהו שמגביר עבורי את הנוכחות?
כשמתאמן מגיע לפגישה עם עייפות וחוסר מיקוד, ולא יודע להגיד מה קורה לו, כתיבה כזו יכולה לתת מקום לקולות השונים שמנהלים שיחה פנימית: אני רוצה זמן למיקוד. אני חושש מאכזבה.
הכתיבה מאפשרת לראות את הכיוון שהוא נאמן לעצמי. לעיתים הוא לא הפופולרי. אבל הוא נכון לי.
משם קל יותר לבקש גבול רך, להיכנס לשיחה רגישה בשקט, ולהחליט בלי להיגרר לריצוי.
איך זה עובד?
1. קחו טיימר / שעון, והגדירו חמש עשרה דקות לכתיבה. כתבו בכתב יד, כמו פעם, בעט ודף. כתבו את כל מה שעולה לכם בראש, בלי לעצור, גם אם מתחילים במילים "אין לי מה לכתוב." חשוב להקפיד על תנועת היד הכותבת ללא הפסקה.
2. שאלו את עצמכם שאלה אחת בהירה: מה חשוב לי כאן באמת גם אם זה לא מה שמקובל?
3. צרו דיאלוג קצר בין קולות:
המפחדת או המפחד, השופטת או השופט, הרוצה, היודעת או היודע.
כל קול מקבל כמה שורות. מה הוא מבקש? ממה הוא חושש?
4. בסיום הכתיבה, בדקו מה הגוף אומר: מה מרפה ומה מכווץ, חשוב שהבחירה תהיה במקום שמאפשר לכם להיות נינוחים.
5. המלצה לסיום: לבחור על מה אתם מודים לעצמכם ועל מה אתם סולחים. הביעו כוונה לצעד קונקרטי היום שיאפשר לכם להיות בהקשבה ולפעול לפי מה שנכון עבורכם.
הכתיבה אינה מסדרת את העולם.
היא מסדרת את הקשב פנימה.
בעקביות של חמש עשרה דקות אתם יכולים לבנות מערכת יחסים יציבה עם עצמכם, כזו שיש בה בהירות וחופש.

יפעת מכוריש
מאמנת להתפתחות אישית ומנחת סדנאות כתיבה אינטואיטיבית
www.yifatm.com